tag:blogger.com,1999:blog-66679685657396403882024-02-20T12:53:08.932-08:00החיים על פי.....efrat-shira meringerhttp://www.blogger.com/profile/00564669899032956824noreply@blogger.comBlogger1125tag:blogger.com,1999:blog-6667968565739640388.post-16452661506677973572012-12-25T01:20:00.002-08:002012-12-26T09:23:41.718-08:00יש לי במה אפשר להתחיל.....<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
היה זה בסוף שנות השבעים של המאה שעברה. <br />
הייתי בת 12 בערך, גרתי במרכזה של עיר הנושקת לים התיכון, למעשה גדלתי על שפת הים. <br />
החיים היו פשוטים, האנשים היו קשי יום וחיו במרדף מתמיד אחרי הלירה (כן, פעם היה כאן מטבע שכזה), האבות פירנסו והאימהות גידלו את הילדים, שמרבית שעות הפנאי שלהם עברו "בשכונה".<br />
והים מאז ולתמיד היה כחול ובוגדני.<br />
<br />
למרות כחול הים והשמים, העיר הייתה אפורה והימים התנהלו בעצלתיים. <br />
הבניינים היו נמוכים וישנים, הגינות מוזנחות מלאות עשבים שוטים וכמעט תמיד יכולת לראות ילדים ברחובות עד שעות הערב המאוחרות עם כדור, אופניים, חבל וגומי. </div>
</div>
efrat-shira meringerhttp://www.blogger.com/profile/00564669899032956824noreply@blogger.com0